<h1>תלמיד הרשב"א — קידושין</h1>
<h2>דף ט:</h2>
[קידושין נ"ז ע"א] בעגלה ערופה מנ"ל דאסורה בהנאה אמרי דבי ר' ינאי כפרה כתיב בה כקדשים. ומחיים הוא דקא בעי, דאי לאחר מיתה מוערפו שם נפקא דדרשי' שם תהא קבורתה, ואעפ"י שנעשית מצותה מועלין, כדאיתא במס' חולין, אבל מחיים נפקא לן מלשון כפרה. וכי אמרי' כקדשים, לא כקדשים גמורין הן דתופס את דמיו ויוצאת לחולין, מדלא כתיב בה קדש, כדאמרינן לקמן מידי קדש כתיב, אבל אסורה בהנאה ואית בה מעילה כהקדש.
<h2>דף יד:</h2>
[קידושין ז' ע"א] וחזר ולקחה. פי' והשתא דהויא כולה שלו ליכא למימר פשטה קדושה בכולה, לפי שבשעה שהקדיש חציו הראשון לא היה כולה שלו, ואמטול הכי אצטריך ליה למימר והקדישה, וכשהקדיש חציו הראשון ע"כ לקדושת דמים הוא, דחציו אינו ראוי להקרבה, וכשלקחה וחזר והקדישה היה בדעתו להקדישה כולה קדושת הגוף. ולא איירי במי שדעתו להקדישה קדושת דמים, דבההיא לא אמרינן קדושה קדושת הגוף ותעשה תמורה, דלא דמי להקדיש תם זכר לדמיו דקדוש קדושת הגוף, דהתם כיון שראוי לקדשי מזבח חייל עליה קדושת מזבח, אבל האי אינו ראוי לקדשי מזבח לא בהקדש ראשון שהחצי האחר אינו שלו ולא בהקדש אחרון שכבר נדחה, וכדאיתא במס' ערכין פ"ק דאמרי' התם אבל מקדיש דבר שהנשמה תלויה בו דברי הכל פשטה קדושה בכולה, ודוקא בקדושת הגוף אבל בקדושת דמים לא, ומקשי' והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף, לא קשיא הא דאקדיש כולה הא דאקדיש חד אבר.
<h2>דף כו:</h2>
[קידושין ו' ע"ב] מפני שנראה ככהן המסייע לבעל הבית להוליך החולין בביתו מן הגורן, ולפיכך נותן לו תרומותיו, ולכהן המסייע בבית הגרנות אין נותנין לו תרומותיו דכתיב חלף עבודתם ולא חלף שכרם, דאי יהבו ליה בשכרם איכא משום שחתם ברית הלוי, שאין נותנים לו כלום בשכרו.
<h2>דף מט:</h2>
[קידושין ח' ע"א] אמר רב אשי לא אמרן אלא רב כהנא [דגברא] רבה הוא. פרש"י ז"ל לא אמרן בכה"ג דהיכא דאמר אבי הבן טלית זה בחמש סלעים בפדיון בני דאמרי' בנו פדוי ואע"ג דלא שוה, כל היכא דאמר כהן לדידי שוה לי ה' סלעים, אלא רב כהנא דגברא רבא הוא, וכי אמר לדידי שוה לי ליכא למיחש [ד]משום הערמה אמר הכי, דהוא נמי היכא דמצריך ליה ליתן דמים אלו לאדם א' מן השוק ביותר מכדי דמיו [יהיב] וכדעבד מר בר רב אשי. אבל גברא אחרינא כהן לא אמרינן בנו פדוי, דאימא משום הערמה קאמר דאימא לא יהיב אבי הבן בנו לי לפדותו ויהיב ליה לאיניש אחרינא, ולהכי מיזיל גבי' ואמר לדידי שוה לי. והתימה על הרמב"ם ז"ל שכתב בזרעים בהל' בכורים פי"א נתן לו כלי שאינו שוה ה' סלעים וקבלו הכהן בה' סלעים הרי בנו פדוי, וסוגיין משמע דהלכתא כרב אשי דאמר אלא רב כהנא דגברא רבא הוא, הא איניש אחרינא לא, וצ"ע.
<h2>דף נ:</h2>
[קידושין ב' ע"א] בכסף ב"ש או' בדינר ובשוה דינר וב"ה או' בפרוטה ובשוה פרוטה וכו'. פי' והוא משקל חצי שעורה של כסף, כי האיסר הוא משקל ד' שעורות, כך כתב הרמב"ם, והאיסר הוא ח' פרוטות. ומאי דקא בעי וכמה הוא פרוטה ולא איבעי להו כמה דינר, משום דב"ש במקום ב"ה אינה משנה, ואמטול הכי שקלינן וטרי' אליבא דהלכתא. פי' איסר יש בו ח' פרוטות, והאיסר של כסף והפרוטות הם של נחשת, ודינר כ"ד איסרין, נמצאת פרוטה אחד מקצ"ב פרוטות בדינר. ואי קשיא לך דהכא ב"ש לקולא וב"ה לחומרא, וליתנייה גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה במסכת עדויות. ויש לומר דהכא לתרוייהו בין לב"ש בין לב"ה איכא קולא וחומרא, דהא אמרי(נן) ב"ש בדינר, ובפחות מכאן לאו כלום הוא ואינה צריכה גט ממנו, וב"ה או' בפרוטה אבל בפחות מדינר מקודשת ודאי וצריכה גט, נמצא דב"ש לחומרא וב"ה לקולא. ואע"ג דלגבי קדושי שני הוי איפכא, דב"ש לחומרא דאם קדשה אחר בדינר מקודשת, כיון דקדושי ראשון לאו כלום הוא וצריכה גט משני, ולב"ה קדושי דשני לאו כלום הן.
[קידושין ב' ע"א] ובשוה דינר. ואיכא למידק שוה דינר מנ"ל דהאשה מתקדשת בו, דהתינח כסף אלא שוה כסף מנ"ל. ואי אמרת מדאשכחן גבי עבד עברי דרבייה (הכא) [קרא] דכתיב ישיב גאולתו, ודרשי' מיניה דאתא לרבויי שוה כסף, ולגבי נזיקי' נמי, דמנזיקי' גמרי' שוה כסף ככסף וה"ה גבי קדושין. לא היא, דבשלמא גבי נזיקי' אי לאו קרא ה"א דניזק אחר שקבל את נזקו אינו רוצה לקבל שום תשלומין אלא מכסף, מחמת שנזקו מסור אל לבו, ומ"ה איצטריך קרא לאשמועינן שמכריחין אותו בב"ד שיהא שוה כסף ככסף לגבי נזיקין כדאיתא בב"ק פ' החובל, וה"ה גבי (קדושין) [עבד], אבל גבי קדושין מנ"ל לרבויי שוה כסף ככסף. ויש לתרץ כיון דקדושין בדעתא דאיתתא תליא מילתא, כל היכא דאיהי מתרצת בקדושין שוה כסף דינו ככסף, ולהכי לא אצטריך לרבויי.
[קידושין ג' ע"ב] אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אביה. פירוש אין כסף לאדון זה כשיוצאה ממנו, אבל יש כסף לאדון אחר ביציאתה ממנו, דהיינו אביה שכסף קדושיה שלו. ויש מקשים נהי דכסף קדושיה לאביה ביציאתה ממנו, אבל מכל מקום אימא לך דרשות בעל לא עיילה עד דעביד בה קניה אחרת או כסף או שטר או ביאה, דכי היכי דגבי אדון אמרינן דמרשות אדון נפקא ושוב אינה נכנסת ברשות אדם בעולם, הכי נמי האי. ולאו קושיא היא, דהכא הכי קאמרינן אין כסף לאדון זה כשהיא רוצה לקנות עצמה לא צריך כסף והוי ברשותא, אבל יש כסף לאדון אחר שאם רוצה אדם לקנותה צריך לתת כסף לאדון אחר, שאם רוצה אדם לקנותה צריך לתת כסף לאביה וקני לה. וי"מ דה"ק, אין כסף לאדון זה דקא נפקא מרשותיה מהאי אדון דקא עיילא ברשותיה דהיינו האב, אבל יש כסף לאדון אחר דקא נפקא מרשותיה מההוא אדון דקא עיילא ברשותיה והיינו הבעל, אלמא עייליה ברשותיה.
